Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 21b

יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת, אַבָּיֵי אָמַר: לָא הָוֵי יֵאוּשׁ. וְרָבָא אָמַר: הָוֵי יֵאוּשׁ.

Traduction

With regard to one’s despair of recovering his lost item that is not a conscious feeling, i.e., were he aware of the loss of his property, he would have despaired of its recovery, but he was unaware of his loss when the finder discovered the item, Abaye said: It is not considered despair; the owner maintains ownership of the item, and the finder may not keep it. And Rava said: It is considered despair and the finder may keep it.

Rachi non traduit

יאוש שלא מדעת. דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:

לא הוי יאוש. לקמיה מפרש פלוגתייהו:

בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי יֵאוּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּמִיָּאַשׁ לְסוֹף, לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּכִי אֲתָא לִידֵיהּ – בְּאִיסּוּרָא הוּא דַּאֲתָא לִידֵיהּ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ לָא מִיָּאַשׁ, מֵימָר אָמַר: סִימָנָא אִית לִי בְּגַוֵּיהּ, יָהֵבְנָא סִימָנָא וְשָׁקֵילְנָא לֵיהּ.

Traduction

The Gemara limits the scope of the dispute. In the case of an item on which there is a distinguishing mark, everyone agrees that despair that is not conscious is not considered despair. And even though we hear that he ultimately despairs of recovering the item, it is not considered despair, as when the item came into the possession of the finder, it was in a prohibited manner that it came into his possession. It is prohibited because when the owner learns that it fell from his possession, he does not despair of its recovery immediately. Instead, he says: I have a distinguishing mark on the item; I will provide the distinguishing mark to the finder, and I will take it.

Rachi non traduit

דמיאש לבסוף. לאחר שמצאו זה וכללא דיאוש כגון דאמר ווי ליה לחסרון כיס דגלי דעתיה שנואש מהן:

באיסורא אתא לידיה. דדבר שאינו עשוי להתיאש הוא:

Tossefoth non traduit

דלכי נפל מיניה לא מיאש. ואע''ג דהשתא מיאש אקראי בעלמא הוא ומתחילה לא היה עומד ליאש:

בְּזוּטוֹ שֶׁל יָם וּבִשְׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר, אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ סִימָן, רַחֲמָנָא שַׁרְיֵיהּ, כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמַּן.

Traduction

With regard to an item swept away by the tide of the sea or by the flooding of a river, even though the item has a distinguishing mark, the Merciful One permits the finder to keep it as we seek to state below, later in the discussion.

Rachi non traduit

זוטו של ים. מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך זוטו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך ואל אצילי ואל זאטוטי (מגילה דף ט.):

ושלוליתו של נהר. כשהוא גדל ויוצא חוץ לגדותיו ושולל שלל ושוטף הנמצא:

רחמנא שרייה. ואפי' באת ליד המוצא לפני יאוש:

לקמן. בשמעתין מנין לאבידה ששטפה נהר כו':

כִּי פְּלִיגִי בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. אַבָּיֵי אָמַר: לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ. רָבָא אָמַר: הָוֵי יֵאוּשׁ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ – מִיָּאַשׁ. מֵימָר אָמַר: סִימָנָא לֵית לִי בְּגַוֵּיהּ, מֵהַשְׁתָּא הוּא דְּמִיָּאַשׁ.

Traduction

When they disagree, it is with regard to an item in which there is no distinguishing mark. Abaye said: Despair that is not conscious is not considered despair, as he did not know that the item fell from him; therefore, he cannot despair of recovering it. Rava said: Despair that is not conscious is considered despair, as when he discovers that it fell from him, he will despair of its recovery; as he says upon this discovery: I have no distinguishing mark on the item. Therefore, it is considered from now, when the item fell, that he despairs.

Rachi non traduit

מהשתא הוי יאוש. שהרי נפל וכשיודע שוב אין דעתו עליו:

(סִימַן פמג''ש ממקגט''י ככסע''ז)

Traduction

The Gemara proceeds to cite a series of proofs for and against the opinions of Abaye and Rava and provides a mnemonic representing those proofs: Peh, mem, gimmel, shin; mem, mem, kuf, gimmel, tet, yod; kaf, kaf, samekh, ayin, zayin.

תָּא שְׁמַע: פֵּירוֹת מְפוּזָּרִין, הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ! הָא אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הָכָא בְּמַכְנַשְׁתָּא (דְּבִיזְרֵי) [דְּבֵי דָרֵי] עָסְקִינַן, דַּאֲבֵידָה מִדַּעַת הִיא.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If one found scattered produce, it belongs to him. The Gemara asks: Why does it belong to him; isn’t the owner unaware that they fell from him? Apparently, despair that is not conscious is considered despair. The Gemara rejects that proof: Didn’t Rav Ukva bar Ḥama say: We are dealing with kernels of wheat that remained during the gathering of grain on the threshing floor? The owner knowingly left the kernels on the threshing floor because it was not worth his while to gather them. That is a deliberate loss, and therefore the despair is conscious. Therefore, this clause in the mishna is not relevant to the dispute in question.

Rachi non traduit

דאבידה מדעת היא. שלא נפלו ממנו ומדעת הניחם הפקר:

תָּא שְׁמַע: מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, אַמַּאי? הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ! הָתָם נָמֵי כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר: אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה. הָכָא נָמֵי אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If one found scattered coins, these belong to him. The Gemara asks: Why do they belong to the one who finds them; isn’t the owner unaware that they fell from him? Apparently, despair that is not conscious is considered despair. The Gemara rejects that proof: There too, it is not a case of unconscious despair, in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak, who says: A person is prone to feel his money pouch constantly. Here too, a person is prone to feel his money pouch constantly; therefore, it is reasonable to assume that shortly after the coins fell, the owner became aware of his loss.

Rachi non traduit

עשוי למשמש. וקודם שמצאו זה נודע לבעלים שנפלו ונואשו:

תָּא שְׁמַע: עִיגּוּלֵי דְבֵילָה וְכִכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אַמַּאי? וְהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ? הָתָם נָמֵי, אַגַּב דְּיַקִּירֵי מִידָּע יָדַע בְּהוּ.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If one found round cakes of pressed figs or baker’s loaves, these belong to him. The Gemara asks: Why do they belong to the one who finds them; isn’t the owner unaware that they fell from him? Apparently, despair that is not conscious is considered despair. The Gemara rejects that proof: There too, it is not a case of unconscious despair. Since these items are heavy he knows that they fell, and it is reasonable to assume that shortly after they fell the owner became aware of his loss.

Rachi non traduit

דיקירי. כבד משא:

תָּא שְׁמַע: וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְאַמַּאי? הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ! הָתָם נָמֵי, אַגַּב דַּחֲשִׁיבִי מַשְׁמוּשֵׁי מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ, וְכִדְרַבִּי יִצְחָק.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If one found strips of purple wool, these belong to him. The Gemara asks: And why do they belong to the one who finds them; isn’t the owner unaware that they fell from him? Apparently, despair that is not conscious is considered despair. The Gemara rejects that proof: There too, it is not a case of unconscious despair. Since they are significant and valuable, the owner feels around for them to ensure that they are not lost, and therefore, it is reasonable to assume that shortly after the strips fell, the owner became aware of his loss. This reasoning is in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak with regard to coins.

תָּא שְׁמַע: הַמּוֹצֵא מָעוֹת בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָרַבִּים מְצוּיִין שָׁם – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. וְהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: In the case of one who finds coins in synagogues, and in study halls, and in any place where the multitudes are found, these coins belong to him due to the fact that the owners despair of their recovery. Why do they belong to him; isn’t the owner unaware that the coins fell from him? Rabbi Yitzḥak says: A person is prone to feel his money pouch constantly; therefore, it is reasonable to assume that shortly after the coins fell, the owner became aware of his loss.

Tossefoth non traduit

ת''ש המוצא מעות כו'. תימה כיון דכבר הקשה ממתני' דמעות מפוזרות אמאי פריך תו מהך ברייתא ורבי יצחק נמי אמאי לא אמר למלתיה אמתני' וי''ל דברייתא אלימא ליה לאקשויי דמשמע דבכל ענין הרי אלו שלו אע''ג דאיכא סימן מדמוקי טעמא שהרבים מצויין שם ומשמע נמי אע''ג דכשזה הגביה עדיין היה בעל אבידה בבית המדרש ולא ידע שנפל מיניה:

תָּא שְׁמַע: מֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מוּתָּרִים בַּלֶּקֶט? מִשֶּׁיֵּלְכוּ בָּהּ הַנָּמוֹשׁוֹת. וְאָמְרִינַן: מַאי נָמוֹשׁוֹת? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סָבֵי דְּאָזְלִי אַתִּיגְרָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לָקוֹטֵי בָּתַר לָקוֹטֵי.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Pe’a 8:1): From when is it permitted for any person to collect gleanings, which the Torah designates as exclusively for the poor (see Leviticus 19:9–10)? It is permitted once the nemushot have walked in the field. And we say in interpreting the mishna: What are nemushot? And Rabbi Yoḥanan said: They are the elderly people who walk leaning on a cane. Since they walk slowly, they will see any stalks that remain and take them. Reish Lakish said: They are the second wave of gleaners who pass through the field after the initial gleaners, collecting any stalks that remain.

Rachi non traduit

סבי דאזלי אתיגרא. זקנים עניים הולכים על משענתם בנחת ורואין כל שבולת ושבולת ולשון נמושות כמו לא ימושו (ישעיהו נט) שממשמשין והולכים:

לקוטי בתר לקוטי. לשון נמושות כמו לא ימיש (שמות יג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם:

וְאַמַּאי? נְהִי דַּעֲנִיִּים דְּהָכָא מִיָּאֲשִׁי – אִיכָּא עֲנִיִּים בְּדוּכְתָּא אַחְרִיתָא דְּלָא מִיָּאֲשִׁי! אָמְרִי: כֵּיוָן דְּאִיכָּא עֲנִיִּים הָכָא, הָנָךְ מֵעִיקָּרָא אִיָּאוֹשֵׁי מִיָּאַשׁ, וְאָמְרִי: עֲנִיִּים דְּהָתָם מְלַקְּטִי לֵיהּ.

Traduction

The Gemara asks: And why is it permitted for any person to take the stalks, given that although the poor who are here renounce ownership of the stalks after seeing the nemushot pass through the field, there are poor people in another place who are unaware of the passing of the nemushot and do not renounce ownership? Apparently, despair that is not conscious is considered despair. The Sages say in rejecting that proof: Since there are poor people here, those poor people in the other places despair of the gleanings from the outset, and they say: The poor people who are there gather the gleanings.

Rachi non traduit

ואמאי. אי יאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא:

נהי. דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו שהלכו בה הנמושות ונתיאשו אלא עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי והיאך מותרין בו אלא משום כיון דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה שהלכו בו ובהיתר באו ליד זה:

תָּא שְׁמַע: קְצִיעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילּוּ בְּצַד שְׂדֵה קְצִיעוֹת, וְכֵן תְּאֵנָה הַנּוֹטָה לַדֶּרֶךְ, וּמָצָא תְּאֵנִים תַּחְתֶּיהָ – מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר. בְּזֵיתִים וּבְחָרוּבִים – אָסוּר.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Ma’asrot 3:4): If dried figs are found on the path, and even if they were found at the side of a field where dried figs are spread to dry, and likewise, if there is a fig tree whose branches extend over a path and one found figs beneath it, those figs are permitted and taking them is not prohibited due to the prohibition of robbery. And as these are ownerless property, one who finds them is exempt from the obligation to separate tithes. In the case of olives or of carobs, it is prohibited to take the fruit.

Rachi non traduit

קציעות. תאנים שקוצצין אותם באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש:

ואפי' בצד שדה קציעות. שדה ששוטחים בה קציעות דידע דמהנהו אתו:

מותרות משום גזל. אע''ג דכי נפל לא ידע כיון דלכי ידע מיאש מהשתא הוי יאוש כרבא:

ופטורות מן המעשר. כדין הפקר דהפקר פטור מן המעשר:

בזיתים ובחרובים אסור. כאביי:

Tossefoth non traduit

ופטורות ממעשר. במס' פאה (פ''א מ''ו) מוכח דוקא בהפקיר קודם גמר מלאכה פטור מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר אין בכך כלום וה''נ מיירי קודם גמר מלאכה שלא נתייבשו עדיין כדמוכח בביצה פרק המביא (דף לד:) דתאנים העומדין לשוטחן בשדה ולעשות מהן קציעות לא נגמר מלאכתן למעשר עד שיתייבשו ואפילו זכה בהן המוצא קודם שיתייבשו פטורות מן המעשר כדאמרינן בב''ק (דף כח.) המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו פטור מן המעשר וגבי הקדש אינו כן שאם הקדיש קודם גמר מלאכה ונפדה קודם גמר מלאכה חייב במעשר כדמוכח קצת בפרק האומר (סב:):

בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא לְאַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא: אַגַּב דַּחֲשִׁיבִי – מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ. תְּאֵנָה נָמֵי מִידָּע יְדִיעַ דְּנָתְרָא.

Traduction

Granted, the first clause of the mishna is not difficult according to the opinion of Abaye, as he can explain that one consciously despairs of recovering the dried figs. Since dried figs are significant and valuable, one feels around for them to ensure that they have not become lost. It is reasonable to assume that shortly after the fruits fell, the owner became aware of his loss and despaired of recovering them. In the case of the fig tree, too, one knows that it is a common occurrence for the fruit of the fig tree to fall from the tree and he renounces ownership from the outset.

Rachi non traduit

בשלמא רישא לאביי. מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש כדמפרש ואזיל:

Tossefoth non traduit

תאנה נמי מידע ידיע דנתרא. פירוש בשלמא לאביי תאנה מותרת כיון דרגילות היא דנתרא מעיקרא מתיאש לפי שסבור שהמוצא יקחנה כי הוא לא ידע שנפלה מן האילן אלא סבור הוא מעוברי דרכים נפלה ובזיתים ובחרובין אסור דלא עבידי דנתרי אע''ג דאם היה יודע דנפלו היה מתיאש לפי שעוברי דרכים יקחו כי יתלו דנפל מעוברי דרכים השתא דלא ידע סבור שלא נפלו אסורה דהוה ליה יאוש שלא מדעת אבל לרבא דהוי יאוש אמאי אסור וא''ת אם דין הוא לתלות בעוברי דרכים ולא באילן שאצלו אמאי אסור בזיתים ובחרובין וי''ל דבדין ודאי אין לתלות בעוברי דרכים אלא באילן אלא שהבעלים מתיאשים לפי שסבורין שעוברי דרכים דלא מעלי יורו היתירא בפירות שמוצאים ויתלום בעוברי דרכים וא''ת אם כן מאי פריך לרבא נימא דזיתים וחרובין אסירי משום דאף לאחר שידעו הבעלים שנפלו לא נתיאשו לפי שיודעין שהמוצא לא יקחם שיתלה שנפלו מן האילן כאשר הוא האמת שאין לתלות בעוברי דרכים וי''ל דאם אינן מתיאשים בתאנה אמאי מותרים מיהו אית ספרים דגרסינן שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו דבזה מתורץ מה שהקשינו כלומר לפי שהם תחת הזית יחשבו הבעלים שהמוצא לא יקחם לתלות בעוברי דרכים אבל תאנה עם נפילתה נמאסת פירוש מתלכלכת ונמאסת בעיניו ומפקירה אבל ברוב ספרים גרסינן הואיל וחזותו מוכיח עליו ואע''ג דמנתרא מידע ידעי דוכתא דאיניש איניש פירוש זיתים שנפלו דומין לזיתים שעומדין באילן ולפיכך אף כשידעו הבעלים שנפלו לא יתיאשו דיודעין שהמוצאם לא יקחם אבל תאנה עם נפילתה נמסת כן גרסינן בערוך נמסת בלא אל''ף ואין דומין לאותן שבאילן אי נמי גרסינן נמאסת ומחמת שמתלכלכת אינה דומה לתאנה שבאילן:

אֶלָּא סֵיפָא לְרָבָא קַשְׁיָא, דְּקָתָנֵי ''בְּזֵיתִים וּבְחָרוּבִים אָסוּר'', אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שָׁאנֵי זַיִת, הוֹאִיל וְחָזוּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו, וְאַף עַל גַּב דְּנָתְרִין זֵיתֵי מִידָּע יְדִיעַ, דּוּכְתָּא דְּאִינִישׁ אִינִישׁ הוּא.

Traduction

But the latter clause of the mishna is difficult according to the opinion of Rava, as it teaches: In the case of olives or of carobs, it is prohibited to take the fruit. Apparently, despair that is not conscious is not considered despair. Rabbi Abbahu said: The halakha of an olive is different, since its appearance proves the identity of the owner, as the fruit fallen from the tree appears similar to the fruit on that tree, and even though the olives fall off the tree, the one who finds the olives knows that an olive tree that is located in a place that is owned by a specific person belongs to that person and the owner will not renounce ownership of his fruit.

Rachi non traduit

דקתני בזיתים ובחרובין אסור. וסלקא דעתך משום דלא עבידי דנתרי וליכא למימר ידע דאיאש ואע''ג דלכי ידע מיאש לא הוי יאוש מהשתא:

חזותו מוכיח עליו. מראיתו ניכר של מי הוא הלכך מריה לכי ידע דנפיל לא מיאש דמימר אמר כולי עלמא ידעי דדידי נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו:

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ רֵישָׁא נָמֵי! אָמַר רַב פָּפָּא: תְּאֵנָה עִם נְפִילָתָהּ נִמְאֶסֶת.

Traduction

The Gemara asks: If so, then even in the first clause as well, it should be prohibited to take the fruit that fell from the fig tree. Rav Pappa said: A fig becomes disgusting with its fall from the tree. Even if the fruit can be attributed to the tree of origin, since it is no longer fit for consumption, the owner would not want the fruit and consequently renounces his ownership of it.

Rachi non traduit

עם נפילתה נמאסת. הלכך כיון דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום מאיסותא דמכי נפלה לא חשיבא עליה ומפקר לה:

תָּא שְׁמַע: הַגַּנָּב שֶׁנָּטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה, וְכֵן גַּזְלָן שֶׁנָּטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה,

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: A thief who took an item from this person and gave it to that person, and likewise, a robber who took an item from this person and gave it to that person,

Rachi non traduit

לא ידיע. לא גרסינן ופירוש היה משובש בספרים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source